הטוראי עמד מעל מדיו, מכנסיים וחולצה. הרס"ר מסר לו את הלפיד ואמר, "עכשיו תשרוף".
"אבל מה אני אלבש?"
"על זה היית צריך לחשוב לפני שנרדמת, לפני ששברת שמירה. תשרוף את המדים. אתה לא ראוי ללבוש אותם. למען יראו וייראו".
מאז החל מבצע שלום הגליל סבב הרס"ר בלילות בין עמדות השמירה בבסיס ברמת הגולן. ביד אחת אחז מקל של מטאטא ובידו השנייה אבוקה דולקת. גבו של הטוראי כאב מחבטת המקל.
"אני עושה לך כאן ביעור חמץ", אמר הרס"ר למפקד הבסיס. "צה"ל מלא חמץ. בפסח ובכל השנה. אתם חושבים שיש לכם צבא, אני אומר שיש לכם חמץ. לחמניות. רובם שוברים שמירה, עולים לשמור ונרדמים מיד. רק תן להם לישון. אנחנו בקצה כאן, חשופים, אבל אנחנו נרדמים. ולא לחמש דקות, זה לא נמנום קצר. לא־לא, הם אוהבים לישון שעות בשמירה. הם חושבים שהם גונבים את השינה הזאת מהצבא. שהצבא גנב להם את החיים והם גונבים מהגנב. שמעתי חיילים אומרים את זה".
המפקד אמר, "מים גנובים ימתָּקו, רס"ר רוּג'וּם".
"זה לא מצחיק", הרס"ר אמר.
"מי צוחק?"
"אתה".
"לא אמת".
"חכֵּה חכֵּה".
"חכֵּה לְמה?"
"חכֵּה ותראה".
"השיחה הזאת לא הולכת לשום מקום, רוּג'וּם".
"ככה זה בחיים".
"אתה מתחצף?"
"אני קובע עובדה".
המפקד אמר משפט שאביו היה חוזר עליו וממנו למד אותו, "אין עובדות, יש רק פרשנויות". אביו היה הפילוסוף של הקיבוץ.
"זאת הפרשנות שלך שאין עובדות", הרס"ר אמר. "לנו יש אמת אחרת. אנחנו חונכנו על ערכים מסוימים. העולם אינו הפקר. יש בורא לעולם".
"כן? ומה עם השואה?"
"ומה עם השמש, הירח והכוכבים?"
"אתה מזיע, רוג'ום".
"שפעת".
"תהיה בריא, בפקודה".
הרס"ר השתעל.
הרס"ר היה מסתפק בחבטת מקל ובאזהרה בפעם הראשונה. בפעם השנייה היה מפעיל את סמכותו. הטוראי רכן, בתחתונים בלבד, וקירב את הלפיד אל צווארון החולצה הירקרק. הבד עלה בלהבות. הרס"ר הפך את המדים בנעל השחורה ואמר, "עדיף שהמדים ייראו ככה ולא אתה, בפעם הבאה תישאר ער". העשן עלה בגרונו והוא השתעל בחוזקה וירק הצידה.
הטוראי הביט בו מתרחק לקצה המזרחי של הבסיס ויוצא מן הגדר בשער שרק לו היה המפתח למנעולו. הטוראי נשאר לשמור בתחתונים, גופייה ונעליים בעמדתו. היה לו קר. הוא חבש את הכומתה. הוא ידע היטב שהרס"ר נהג להביא לשוברי השמירה מדים חדשים אחרי כמה דקות. הוא עצמו כבר עבר את הטקס הזה לפני חודשיים. הרס"ר כנראה לא זכר אותו.
הרס"ר יצא מהשער אל השדה. מצחו להט מחום, והוא קירב את המפתח הגדול הקר אל מצחו.
פגז נתקע בדופן המשוריינת של הטנק וקרע אותה. הטען־קשר שישב לצידו נשאר לשבת זקוף אבל לא ענה כשפנו אליו בצעקות. אחר כך הם ראו שדופן הטנק נפערה וחתכה לו את עורק הצוואר. ואז הם נפגעו פעם שנייה. היה שם רעש אכזרי, כמו פטיש פלדה מכה בפעמון גדול. רק מהרעש שם אפשר היה למות. הוא איכשהו נזרק החוצה, התגלגל וזחל בין אבנים וחושך וקוצים.
הוא התעורר בלילה לתוך הדממה. ציפור בהירה גדולה חלפה נמוך מעל סלעי בזלת. פתאום הבין לחרדתו שהוא אינו יודע מי הוא. שהוא אינו יודע מה שמו ושם משפחתו. הוא טילטל את ראשו כמו בניסיון לשחרר את המחסום הזה, אבל זה לא עזר. הוא לא זכר לא את שם אביו ולא את שם אמו ולא את שמה של אחותו. זה לא נורא, זה לא נורא. זה עוד מעט יחזור. השמות עוד מעט יחזרו. זה לא יד או רגל שאיבדת. רק מילים. רק שמות. אל תיבהל. תנשום. הם עוד מעט יחזרו. והוא גישש אחר הדיסקית כדי לקרוא מה שמו, אבל היה שם כה חשוך עד שהוא לא ראה דבר. מישש את הבליטות. אצבעותיו לא פיענחו את הכתוב. שכב בין אבנים. הוא לא יכול היה לזוז. גופו היה תקוע בפינה מתחת לשמיים.
אחרי שנה, כשהוא יחזור לשם עם צוות טלוויזיה, יראה שזה מעין מבנה עגול וקדמוני שהוא נתקל בו או זחל אליו. זה היה רוּג'וּם אל הירי, מבנה אבן עתיק ומעגלי, שבשוליו היו כמה דוֹלְמֶנים, ובאחד מהם כנראה מצא מסתור.
גם אחרי המלחמה הוא לא הצליח לשחזר את שמו. מובן, אמרו לו מהו שמו, וכשעלה האור הוא גם ראה את הדיסקית. אבל הוא לא זכר שזה היה השם שלו. הוא לא מצא שום וו חיבור לשתי המילים האלה. וכשקראו לו בשם הזה הוא לא הגיב. אחרי הכתבה שעשה עליו מוטי קירשנבאום בטלוויזיה, התחילו לכנות אותו רוּג'וּם. אפילו אמו ואביו. מכל עבר נשמעה המילה. רוּג'וּם במכולת. רוּג'וּם במוסך. רוּג'וּם אצל רופא המשפחה.
הוא אמר למוטי קירשנבאום, "רק מהרעש שם אפשר היה למות", ומוטי קירשנבאום חזר על המילים האלה בסוף הכתבה והשתתק.
הוא התעורר עם שחר, מכוסה שמיכה צבאית עד סנטרו. חייל עמד לידו עטוף שמיכה צבאית זהה והסתכל בו מלמעלה. הוא לא זכר כמה ישן ואיפה הוא נמצא. מבעד ערפילים, שכמו עטפו את ראשו ואת אוזניו, שמע מישהו קורא בשמו, שב וקורא בשמו. אך לא היה זה השם רוּג'וּם אלא שמו האמיתי, שבמלחמת יום כיפור נמחק. ואז הניחו אלונקה מתחת לגופו, חיברו עירוי ופערו את עפעפיו. הן נטרקו מיד. הוא התאמץ מאוד לראות. מבעד לסדקי עיניו הכאובות ראה ענן בולע את השמש העולה.
