אלי אליהו
איכה

אֵיכָה יָשַׁבְתִּי בָּדָד, בְּעִיר גְּזֵרָה, בִּשְׁעַת צָרָה,

בְּבֹשֶׁת הַבָּתִּים שֶׁקָּמוּ עַל אַדְמוֹת הַמֵּתִים,

בְּחַלּוֹנוֹת פְּרוּצִים לְכָל עֵבֶר, בְּדֹחַק חֲדָרִים,

בְּגֵיא צַלְמָוֶת, בֵּין קִיר לְקִיר, וְכָתַבְתִּי שִׁיר.

זֶה שִׁיר פַּחַד, רַעַד צַמָּרוֹת, שֶׁלֶד יְלָדִים,

רוּחַ חוֹלֶפֶת בְּעָצֵי רְפָאִים. זֶה שִׁיר עֶרֶשׂ,

נְשִׁיקַת חֹשֶׁךְ, צֵל הָרִים, יָרֵחַ נוֹפֵל שָׁלָל

בְּרֶשֶׁת כּוֹכָבִים. זֶה גֶּשֶׁר צַעַר, דַּם אַהֲבָה,

פֶּצַע שִׁיר, מָוֶת נוֹקֵשׁ בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר.

שדודים

אֲנִי הוֹלֵךְ בָּעִיר וּשְׁעָרֶיהָ שׁוֹמְמִים,

בָּנֶיהָ נֶאֱנָחִים, נַעֲרוֹתֶיהָ נוּגוֹת,

עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי,

נָפְלוּ רְחוֹבוֹתֶיהָ שְׁדוּדִים עַל מִדְרָכוֹת.

אֲנִי הוֹלֵךְ בָּעִיר הַזֹּאת וּבְכָל דֶּלֶת

נִפְתָּח צַעַר וּבְכָל חַלּוֹן נִשְׁקָף צֵל

שְׂרָפִים, אֵשׁ לֶהָבָה אָכְלָה מִגְדָּלֶיהָ,

וְדָּם אָדָם עַל כָּל הַמַּשְׁקוֹפִים.

אֲנִי הוֹלֵךְ בָּעִיר הַזֹּאת כְּאִלּוּ מֵעוֹלָם

לֹא רָאִיתִי אֶת מַרְאֵה הַבָּתִּים,

וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לְדַבֵּר בִּשְׂפַת הַמָּקוֹם,

וְלֹא לְדוֹבֵב אֶת שִׂפְתֵי הַמֵּתִים.

פליטים

אֲנַחְנוּ נִצָּבִים עַל גֶּשֶׁר. אֶלָּא שֶׁאֵין

אָנוּ יוֹדְעִים מֵאַיִן בָּאנוּ וּלְאָן אָנוּ

הוֹלְכִים. עַל גַּבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹת כְּבֵדִים

שֶׁל דָּם, שִׁלְדֵי אָדָם, צַעַר עוֹלָם.

הַגֶּשֶׁר נִבְנָה בְּחָפְזָה. מִתּוֹךְ בֶּהָלָה.

הוּא רוֹעֵד תַּחַת רַגְלֵנוּ. פְּנֵי הַמַּיִם

אֲפֵלִים וּרְעֵבִים. אֲנַחְנוּ מַרְגִּיעִים

אֶת הַיְּלָדִים בְּשִׁירִים וּבִכְזָבִים.

כָּל לַיְלָה מִתְנַפְּצִים חֲלוֹמוֹתֵינוּ

עַל הַסְּלָעִים כְּעוֹלָלִים. אִם יַחֲלֹף

עַל פָּנֵינוּ אָדָם, נִשְׁאַל אוֹתוֹ: בְּאֵיזֶה

כִּוּוּן הַמָּוֶת וּבְאֵיזֶה כִּוּוּן הַחַיִּים.

הטבת חלום

הָרוֹאֶה מַרְאָה שְׁבוּרָה בַּחֲלוֹם יַשְׁכִּים

וְיֹאמַר – הַבָּבוּאָה הִיא נְבוּאַת הַבָּשָׂר,

הָרוֹאֶה בַּחֲלוֹם נָהָר, יַשְׁכִּים וְיֹאמַר –

הַזְּמַן אֵינוֹ אֶלָּא מַיִם. הָרוֹאֶה בַּחֲלוֹם

צִפּוֹר יַשְׁכִּים וְיֹאמַר – הַגּוּף נוֹלַד מִגּוּף

וְהַנֶּפֶשׁ מִן הָאַיִן, הָרוֹאֶה אֶת אָבִיו

בַּחֲלוֹם יַשְׁכִּים וְיֹאמַר – אֵין הַמֵּתִים

מְדַבְּרִים אֶלָּא לָזֶה הַפּוֹקֵחַ עֵינַיִם.

‍

אהרן שבתאי

שני שירים

1. לאן הם יסעו?

וְאִם יִפְּלוּ עוֹד הַרְבֵּה חַיָּלִים,

אִם יָשׁוּבוּ לֹא מְעַט

בְּלִי רֶגֶל, בְּלִי יָד,

הָבָה נִזְדָּרֵז

נִשְׁכַּב עִם נָשֵׁינוּ,

מַהֵר נוֹלִיד חַיָּלִים חֲדָשִׁים,

מַהֵר הֵם יִתְלַבְּשׁוּ יִצְטַיְּדוּ,

נוֹשִׁיב אוֹתָם בְּמַשָּׂאִיּוֹת.

וּלְאָן, לְאָן הֵם יִסְּעוּ?

לַצִּיר הַצְּפוֹנִי?

לֹא, אֶל צִיר פִילָדֶלְפִי,

אֶל צִיר פִילָדֶלְפִי!

2. אנא פרופ' פינקלשטיין

אֶת כָּל הַשָּׂרִים וְהַשָּׂרוֹת

נִקַּח בַּיָּדַיִם

חֹפֶן וְעוֹד חֹפֶן

וְנָשִׂים בְּפִנַּת הַמִּטְבָּח

בֵּין תַּפּוּחֵי הָאֲדָמָה,

מִתַּחַת לִמְגֵרַת הַבְּצָלִים.

וְאִלּוּ אֶת הַמְּדִינָה

נַעֲבִיר בִּזְהִירוּת בְּאַמְבּוּלַנְס

לְבֵית הַחוֹלִים אִיכִילוֹב.

אֲנִי מַכִּיר רוֹפֵא לְלֵב,

מֻמְחֶה גָּדוֹל,

בְּרוּךְ עֵינַיִם

וּנְבוֹן יָדַיִם.

אָנָּא אָנָּא

פְּרוֹפֵסוֹר פִינְקֶלְשְׁטֵיְן הַטּוֹב

הַפְשֵׁל אֶת שַׁרְווּלֶיךָ,

אֱחֹז בְּאִזְמֵל,

פְּתַח לַמְּדִינָה

אֶת וְרִידֵי וְדַרְכֵי הַלֵּב,

סַלֵּק אֶת הַסְּתִימוּת, הָאֲטִימוּת,

שֶׁיִּתְמַלֵּא אֱמֶת, תְּבוּנָה,

צַעַר, חֶמְלָה, עַל כָּל הַנִּסְפִּים

עַל לֹא עָוֶל בְּכַפָּם,

וּפְקַח בּוֹ חַלּוֹן לֶעָתִיד, לִתְמוּרָה,

יִסָּפֵג מֵעַתָּה בְּדָמֵנוּ

חַמְצַן הַשָּׁלוֹם.

‍

רפי וייכרט

גנבים

הִצְלַחְנוּ לִגְנֹב אוֹתָן,

אֶת הַשָּׁעוֹת הַנְּדִירוֹת הַלָּלוּ

מִיַּד הַזְּמַן שֶׁנִּתְהַדְּקָה,

זֹאת שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל רוֹאִים מִצַּד

פִּרְקֵי הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁנִּקְפָּצִים בְּסַרְבָנוּת,

זֹאת שֶׁמַּרְאָה לָנוּ מַהֵר מִדַּי

צוּרָה שֶׁל עֲצָמוֹת מִתַּחַת לַבָּשָׂר.

הִצְלַחְנוּ לֶאֱכֹל אוֹתָן בְּפֶה תָּאֵב,

לִינֹק דַּקָּה אַחַר דַּקָּה אֶת הַמַּשְׁקֶה.

וּכְמוֹ בִּשְׁעַת קִפְאוֹן הַמֵּצַח,

כְּשֶׁלְּגִימָה קָרָה מִדַּי צוֹרֶבֶת בַּגֻּלְגֹּלֶת,

הַחַיִּים עָלוּ מִתּוֹךְ הַכְּפוֹר,

חוֹבְקִים וּנְדִיבִים.

‍

עדי קיסר

העורב

הָעוֹרֵב קוֹרֵא

עַל חוּט הַחַשְׁמַל

מַקּוֹרוֹ נִפְתָּח וְנִסְגָּר

נִפְתָּח וְנִסְגָּר

מֵאֲחוֹרָיו מִתְלַחֲשִׁים

עֲלֵי הָעֵץ הגָּבוֹהַּ

הוּא מִתְקַדֵּם אֲלֵיהֶם

בִּצְעָדִים קְטַנִּים

מַבִּיט סָבִיב בַּקָּהָל

בְּחֲרוּזֵי עֵינָיו השְׁחֹרוֹת

לֻלְיָן עַל חֶבֶל דַק

לְמַעְלָה מַבְחִינָה

הַשֶּׁמֶשׁ בַּנַּעֲשָׂה

בָּאִשָּׁה הַשּׁוֹתֶקֶת

(אוּלַי זוֹ אֲנִי)

שֶׁצּוֹפָה מֵאֲחוֹרֵי הַחַלּוֹן

הַזְּכוּכִית הַדַּקָּה

(אוּלַי זֶה עוֹרִי)

בֵּינָהּ וּבֵין אֵלֶּה

מְאַיֶּמֶת כָּל יוֹם

(אוּלַי זֶה הַיּוֹם)

פּוֹעֵר אֶת לֹעוֹ

נִפְתָּח וְנִסְגָּר

נִפְתָּח וְנִסְגָּר

הָעוֹרֵב קוֹרֵא

אֲנִי שׁוֹמַעַת הֵיטֵב.

‍

שחר־מריו מרדכי

*

הָרִיסִים אֲשֶׁר קוֹרְסִים

אֶל הַלֶּחִי

עִם הַבֶּכִי –

אַל תִּבְכֶּה, אֱלֹהִים

בְּנָדָן הָאוֹתִיּוֹת נוֹשֵׂאת שָׂפָה אֶת סַכִּינָהּ

שָׂא קִינָה

שָׂא קִינָה

עַל כָּל מִי שֶׁאִבַּדְנוּ הַשָּׁנָה

קָצְרָה יָדֵנוּ מֵהַגִּיעַ אֶל גֹּבַהּ עָנָן

אַךְ בְּחֵיק הַשָּׂפָה יֵשׁ תִּקְווֹת, וּמִטְעָנָן

כְּבָר אֶצְלְךָ

דֶּרֶךְ צְלֵחָה

גַּם לְךָ הָיְתָה שָׁנָה קָשָׁה. אַתָּה הָלוּם

וְלֹא שִׁעַרְתָּ.

הַחַיִּים מְסַמְּאִים

מָה אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים?

כְּלוּם

‍

‍

יערה שחורי

שירים

זהב

מִישֶׁהוּ נִסָּה לַהֲרֹג אוֹתָךְ הַלַּיְלָה

יָשַׁנְתְּ בְּנָהָר שֶׁאִיֵּם לְהַטְבִּיעֵךְ

כְּשֶׁחָצְבוּ בְּנֵי אָדָם אֶת הַתְּעָלָה הֵם קָרְאוּ לָהּ תִּקְוָה

וְלַנָּהָר שֶׁקֶט

וְלֹא שָׁמַעְתְּ אֶת הָאֵשׁ מִתְלַקַּחַת  

מִישֶׁהוּ שָׁלַח אֵלַיִךְ מִכְתַּב שַׁרְשֶׁרֶת

אִם לֹא תַּעֲבִירִי אוֹתוֹ עַכְשָׁו לַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים

יִקְרוּ דְּבָרִים אֲיֻמִּים

אִמֵּךְ תִּתְנַכֵּר לָךְ

אִמֵּךְ תִּתְנַעֵר מִמֵּךְ

יִירוּ עַל בֵּיתֵךְ יִירוּ עַל בָּתִּים אֲחֵרִים

יְלָדִים יָמוּתוּ

יְלָדִים וּכְלָבִים וְנָשִׁים וּגְבָרִים יָמוּתוּ

הָעוֹלָם יִטֶּה עַל צִדּוֹ וְכֻלָּנוּ נִפֹּל.

זֶה הַמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו אֲפִלּוּ כּוֹכָבִים נִשְׁאָבִים

הַשָּׁמַיִם קְרוֹבִים עַכְשָׁו וְעוֹמְדִים לִפֹּל

כַּמָּה פְּעָמִים יָבוֹא סוֹף הָעוֹלָם

אַתְּ צוֹלֶלֶת מַחְזִיקָה בְּיָדַיִךְ בֹּץ וְזָהָב.

זאבי

אֲנִי דּוֹרֶכֶת עַל גַּב הַזְּאֵב

כְּמוֹ עַל עֲנָבִים שֶׁיֵּעָשׂוּ לְיַיִן

שֶׁיַּחְמִיץ לִפְנֵי שֶׁנִּשְׁתֶּה אוֹתוֹ

הַיָּפֶה הוּא מָה שֶׁנֶּאֱבַד

אֲנִי דּוֹרֶכֶת עַל הַזְּאֵב

כְּמוֹ עַל שְׂעָרִי שֶׁלִּי

שֶׁנִּקְלַע אֶל הַפֶּה הַשָּׁבוּר

הַיָּפֶה הוּא מָה שֶׁיִּשָּׁכַח

זְאֵבִי מְדַדֶּה רַגְלָיו עֲלֵי כּוֹתֶרֶת  

בָּאֶצְבָּעוֹת לֹא נוּכַל לָקַחַת אִתָּנוּ דָּבָר

הַכּוֹכָב יִפֹּל כָּל כָּךְ יִפֹּל

אֶל הַיָּד

מְשֻׁנָּן כְּמוֹ פֶּה

וְהַחַיִּים מְנַגְּנִים בָּנוּ אֶת הַשִּׁיר הַיָּשָׁן עַל מָוֶת

וְהַחַיִּים קוֹל שֵׁנִי לַשִּׁיר הַיָּשָׁן עַל הַמָּוֶת

בַּמַּדְרֵגוֹת הַקָּרוֹת

זְאֵבִי וְיֶלֶד עִם הַיָּד הַפְּתוּחָה לִרְאוֹת

נִנְעֶצֶת עַיִן  

אֵיךְ הַכֹּל נִפְתַּח עָלֵינוּ מִמָּרוֹם

אֵיךְ נִתְקַע בְּפִינוּ שִׁיר הַדָּם

יָפֶה וְרָטֹב וְעָשִׁיר וּמְפַרְפֵּר וּמַעֲלֶה בּוּעוֹת וְנִקְוָה וְאָבוּד

אֵיךְ הִשְׁכַּבְנוּ עִמּוֹ תִּינוֹקוֹת

אֵיךְ נִשְׁמַרְנוּ

אֵיךְ נִישַׁן עוֹד

זְאֵבִי מוֹשִׁיט כַּפָּה

וְהַיָּפֶה נִתָּן בְּפִיו לְמַאֲכָל

וְהַיָּפֶה אֵינוֹ מְשַׁנֶּה עוֹד

וְהַיָּפֶה מַחְשִׁיךְ.

‍

נתן וסרמן

שלושה שירים

מה יבוא

מָה יָבוֹא לְאַחַר חֲרִיקַת הַבַּרְזֶל?

עִדַּן הַכֶּסֶף הַמִּתְפּוֹרֵר, עִדַּן הַזָּהָב הַשָּׁחוּט,

יְמֵי אִישׁוֹנִים שׁוֹקְעִים, פְּאֵר חֲלוּדָה

גּוֹוַעַת. יְמֵי זִכָּרוֹן יִדָּבְקוּ לְלוּחַ הַשָּׁנָה

כְּקִיסוֹס יָבֵשׁ עַל קִיר בְּלִי בַּיִת.

וְהַפֶּה יִמְלָא קֶמַח וְלֹא נוּכַל דַּבֵּר.

מָה יָבוֹא אַחֲרֵי שֶׁנְּקַצֵּץ אֶת בְּהוֹנוֹת יָדֵינוּ?

טֵטָנוּס, כַּלֶּבֶת, תַּחְבּוֹשׁוֹת עָבוֹת סְפוּגוֹת יוֹד.

עַנְנֵי קוּמוּלוֹנִימְבּוּס יִתְרוֹמְמוּ בַּמֶּרְחָק

צוֹבְרִים גַּם רַכּוּת גַּם כֹּבֶד.

אַתָּה זוֹכֵר:

מָה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, אִם אַתָּה רוֹאֶה אוֹתוֹ,

הוּא שֶׁקֶר. כִּי הָאֱמֶת רָפָה, הָאֱמֶת שְׁקוּפָה

וְהִיא מַקִּיפָה אוֹתְךָ כְּמוֹ חַנְקָן.

לֹא נִכָּרִים דִּבְרֵי אֱמֶת.

אַתָּה זוֹכֵר:

מָה שֶׁאָטַמְתָּ אָזְנֶיךָ מִפָּנָיו,

הַקּוֹל שֶׁנִּסִּיתָ לִשְׁכֹּחַ,

מֵעוֹלָם לֹא הִפְסִיק לְדַבֵּר.

הוּא חוֹזֵר כִּקְלָלָה, מְיַלֵּל כְּמוֹ תַּן

בִּכְפָרִים שֶׁכְּבָר אֵינָם

בָּהֶם אַתָּה עוֹבֵר.

כִּי לְאַחַר עִדַּן הַבַּרְזֶל הַחוֹרֵק

יִשָּׁלֵף תַּעַר הַפְּלָדָה הַמְּמֹרֶקֶת

וּמוֹרָה יַעֲלֶה עַל רֹאשְׁךָ

וּמוֹרָא יִפֹּל בִּלְבָבְךָ

וַעֲצֵי הַיַּעַר יָנוּעוּ בָּרוּחַ

הַגּוֹבֵר.

‍

אני ישן וליבי

אֲנִי יָשֵׁן וּבְנִי הוֹלֵךְ עָלַי בִּצְעָדִים קַלִּים.

רוּץ עָלַי רוּץ וּדְהַר קַלֵּף אֶת הַקְּלִפּוֹת

מֵעַל עֵינַי הָעֲצוּמוֹת. כַּפּוֹת יָדֶיךָ דְּבִיקוֹת

מִגְּוִיּוֹת פִּלְחֵי הַתַּפּוּזִים בְּקֻפְסַת הָאֹכֶל

בִּמְנַת הַקְּרָב. הַשִּׁעוּל לֹא פּוֹסֵק.

הַבְּעִיטוֹת בַּקִּירוֹת כְּבָר לֹא מְעִירוֹת אוֹתִי.

כְּבָר לֹא אֶחְלֹם חֲלוֹמוֹת שֶׁלֹּא נֶחְלְמוּ עַד תֻּמָּם.

אֲנִי יָשֵׁן וְלִבִּי יָשֵׁן וּשְׁנוֹתַי מִתְקַצְּרוֹת

מִשָּׁנִים לִימָמוֹת. גַּם כְּשֶׁהַיָּרֵחַ סוֹהֵר

וְדַק גֵּאוּת וָשֵׁפֶל בָּאִים בְּמוֹעֲדָם. בּוֹא אֵלַי.

במנזר דֵיר חַגְ'לַה

לְעֵת עֶרֶב צוֹצָלוֹת בְּצֶבַע צוּר

הוֹמוֹת בַּצֵּל וְטֶרֶף בְּפִיהֶן.

תַּיָּרִים רוּסִים יוֹרְדִים מֵאוֹטוֹבּוּסִים.

עַם כֹּהֲנִים. גּוֹי קָדוֹשׁ.

נָזִיר יְוָנִי מַבִּיט בַּטֵּלֵפוֹן וּמְחַיֵּךְ.

הַגֵּרַנְיוּם נִשְׁפָּךְ מֵעֲצִיצֵי הַבַּרְבּוּר הַוְּרֻדִּים

כְּמוֹ דָּמוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ.

עֵץ הַפִיקוּס לֹא מַפְסִיק לִגְדֹּל.

מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד מְטַאְטֵאת הַזְּקֵנָה

אֶת פֵּרוּרֵי לֶחֶם הַקֹּדֶשׁ.

שְׁנֵי חֲמוֹרִים מְהֻפְּנָטִים מֵחֹם.

הַזְּבוּבִים לֹא מַרְפִּים.

כַּמָּה כָּבֵד מֶתֶק הָאֱמוּנָה

בְּשֶׁטַח A.

‍

יעל סטטמן

ומה אם אתקע

וּמָה אִם אֶתָּקַע בְּעִיר

שֶׁלֹּא אַצְלִיחַ לְבַטֵּא אֶת שְׁמָהּ?

מָה אִם אֶשְׁכַּח בְּאִבְחָה

אֶת עֲבָרִי

מָה יִהְיֶה אָז

עַל שֶּׁלֶט הכְּנִיסָה לַבָּסִיס

כֵּיצַד דִּקְלֵם בְּאָזְנַי בַּעֲלִי לֶעָתִיד

אֶת 'מַגָּשׁ הַכֶּסֶף'

מָה יִהְיֶה אִם אֶשְׁכַּח שֶׁיָּדַעְתִּי

שֶׁאֶתְחַתֵּן אִתּוֹ בְּדִיּוּק אָז.

מָה אִם אֶשְׁכַּח אֶת עוֹלָמִי הַפְּנִימִי

שֶׁאֵינוֹ גָּלוּי לִי גַּם עַתָּה,

אֲבָל אֲנִי מַרְגִּישָׁה אֶת פְּעָמָיו.

עֵץ קָטָן בְּחָזִי וְשָׁרָשִׁים לוֹ הֵיכָן?

פְּזוּרִים בָּאֲוִיר כְּמוֹ חַמְצָן

בִּרְחוֹב דָּוִד הַמֶּלֶךְ, בַּלַּיְלָה שֶׁתָּמָר

חִכְּתָה לִי בַּדֶּרֶךְ לְמִיּוּן וְצָעֲקָה

כַּמָּה שֶׁאַתְּ חִוֶּרֶת, מָה אֶעֱשֶׂה

אִם תִּפְּלִי פֹּה עַכְשָׁו?

בְּכָל בַּיִת תִּהְיֶה לִי מִטָּה, בְּכָל עִיר

יֵשׁ אִיקֵאָה, בְּכָל הָעוֹלָם הוֹרִים,

כְּבִיסָה, שְׁרִירוּתִיּוֹת. אֶקַּח אֶת עַצְמִי

מִכָּאן לְשָׁם, הַגּוּף שָׁלֵם וַאֲדַמְיֵן חָזָק

שֶׁהַנֶּפֶשׁ גַּם.

מוצ"ש

דּוֹחֲפִים אוֹתִי בְּאֶמְצַע "שַׁעַר הָרַחֲמִים",

דּוֹחֲפִים אוֹתִי בְּאֶמְצַע "הַתִּקְוָה".

אִם אֶצְעַק "עַכְשָׁו!" אֲנִי אֶבְכֶּה בְּקוֹל,

אִם אָשִׁיר אֲנִי אֶבְכֶּה בְּקוֹל.

אֲנִי נֶחְמָדָה וַעֲדִינָה,

מָה לִי וּלְלִבְכּוֹת בְּקוֹל.

הַתִּקְווֹת אֲלֵיהֶן נּוֹלַדְתִּי גָּוְעוּ לְפָנַי.

נוֹתְרוּ הַבְּשׂוֹרוֹת

מִּפְּנֵיהֶן עָלַי לִבְרֹחַ. 

החלום

כְּאִלּוּ בַּקְּבָרִים הַטְּרִיִּים יָשֵׁן גּוּפֵנוּ

מִתַּחַת לַנָּשִׁים וְלַגְּבָרִים שֶׁאָהַבְנוּ וְאֵינָם,

מִתַּחַת לַגּוּפִים הַחַיִּים שֶׁלָּהֶם

עוֹמְדִים מֵעָלֵינוּ, מִתְמוֹטְטִים מֵחֲמַת הַצַּעַר.

עָמַדְנוּ מֵעַל קְבָרִים,

רָאִינוּ אֶת הַיְּלָדִים בְּמוֹתָם

וּבַחֲלוֹמוֹת

סָגְרוּ אוֹתָנוּ בַּחֲשֵׁכָה,

אוֹ שֶׁלָּקְחוּ אֶת יְלָדֵינוּ.

מָה הָיִיתִי בָּחֳדָשִׁים הָאֲרֻכִּים הַלָּלוּ,

הָעוֹלָם הָיָה עֲרִיסָה רֵיקָה,

אֲנִי הָיִיתִי תִּינֹקֶת קְטַנָּה וְאֵם

וְלֹא מָצָאתִי אֶת הַתִּינֹקֶת שֶׁלִּי

וְלֹא מָצָאתִי אֶת אִמִּי.

תִּקְוָה כְּמוֹ לִטּוּף

בָּאָה וְהָלְכָה.

הֵיכָן הוֹרֵינוּ,

הֵיכָן הַחֲלוֹם

שֶׁסּוֹפוֹ נָמֵס אֶל תּוֹךְ זְרוֹעוֹתֵיהֶם.

‍

תהל פרוש

1.

הַבֵּטוֹן אֵינוֹ יַמָּה, אֵינוֹ שָׁקוּף,

מָה שֶׁמִּתְקַיֵּם הוּא גֵּיהִנּוֹם,

מָה שֶׁגָּלוּי לָעַיִן חֲסַר תִּקּוּן,

כְּבִישִׁים אֵינָם נְהָרוֹת,

דָּבָר אֵינוֹ שׁוֹטֵף הָלְאָה,

רַק זְמַן בַּחֲזָרָה נִטְרֶפֶת,

דָּבָר לֹא מַצְבִּיעַ עַל בּוֹאוֹ

שֶׁל הַיֹּפִי, דָּבָר לֹא שׁוֹטֵף

אֶת מַעֲשֵׂי הָאָדָם שֶׁעֵינָיו כָּהוּ

זוֹהִי אֻמְלָלוּת,

קִנֵּי הַקִּנִּים שֶׁל מַעֲשֵׂינוּ,

שֶׁהֵמִיטוּ אֶת הָאָסוֹן.

כִּלְיוֹנוֹ שֶׁל דָּבָר כָּזֶה,

כְּמוֹ רוּחַ שׁוֹטֶה בְּסוֹף אוֹגוּסְט,

מְשַׂחֵק בְּתַלְתַּלָּיו שֶׁל עֵץ

וְהָעֵץ צוֹחֵק וּמַרְעִיד

וְהַתְּכֵלֶת גְּבוֹהָה כָּאן

הַצִּפּוֹרִים לֹא בָּאוֹת,

רַק אֻמְלָלוּת,

שְׁלָטִים צְמֵאִים,

אַסְפַלְט סוֹבֵל,

שְׂפָתָיו בּוֹקְעוֹת,

מְחַפְּשׂוֹת עֲקֵבֵינוּ

וְהַדָּבָר מִתְחַזֶּה לְמָקוֹם

בְּתוֹךְ עִיר בְּתוֹךְ אֶרֶץ בָּעוֹלָם,

אֶלָּא שֶׁאֵין זֶה מָקוֹם

וְאֵינוֹ עָשׂוּי לִבְנֵי אָדָם.

2.

כְּשֶׁהַחֹם מַגִּיעַ יַם הַקֶּרַח נִשְׁבָּר,

וְכָל הַלִּוְיְתָנִים שׂוֹחִים עַד לְשָׁם,

וַאֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַקּוֹלוֹת שֶׁלָּהֶם,

סוֹנָר צַיְצָנִי בַּזְּרָמִים הַמּוֹרְבִּידִיִּים,

הִמְהוּם רוֹחְשָׁנִי נוֹטֵף אֶל עֵצִים מֵימִיִּים

שָׁם אֲנִי מִתְחַבְּאָה

אֶרֶץ כָּזֹאת מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר

יַעַר הָפוּךְ שֶׁנֻּתְּקוּ שָׁרָשָׁיו

צוֹמֵחַ בַּאֲלַכְסוֹן הַכּוֹכָבִים הַגְּדוֹלִים,

אֲדָמָה עֲשׂוּיָה בְּשַׂר חַיָּה

וּמוֹרְדוֹתֶיהָ מֶלַח מַר וּמְרֵרָה

אֲנִי בְּמַחְבּוֹא כָּאן

מִי יִירַק אֵשׁ כָּאן

מִי יוֹרִיד גֶּשֶׁם

אַרְצִי שָׁצְפָה לִוְיְתָנִים טוֹרְפִים,

אַרְצִי שָׁצְפָה אֶל גּוּרִים נִטְרָפִים,

אַרְצִי הָעוֹלָה אֶל הַיָּרֵחַ

נֶחְלֶמֶת בְּיָדֶיהָ שֶׁל הַמְּפַסֶּלֶת הַגְּדוֹלָה

בּוֹנָה לִי עֵינַיִם,

מַנִּיחָה אוֹתָן

בְּכָל פִּתְחֵי גּוּפִי.

הֵי לִוְיָתָן, לוֹחֶשֶׁת לִי,

צַיְּצִי, הַמְהֲמִי, שִׁירִי אֵיזֶה דָּבָר

הַחֹם מַגִּיעַ וְהַקֶּרַח נִבְקָע

וְחַיִּים מַתְחִילִים שׁוּב וָשׁוּב,

בְּמוֹ עֵינַי רָאִיתִי קוֹסֶמֶת גְּדוֹלָה

רוֹקַחַת תְּרוּפָה וְנִרְפֵּאת

מִמַּחֲלָתָהּ הַיְּשָׁנָה.

‍

מבחר תרגומים ׀ שירה סתיו

אדוארד הירש

אל תכתוב אלגיות

תַּפְסִיק לִכְתֹּב אֵלֶגְיוֹת

תֵּן לְמִישֶׁהוּ אַחֵר

לִמְעֹד בַּמּוֹזוֹלֵאוּם

וּלְהִתְאַבֵּל

תַּחַת צִלּוֹ הַשָּׁלֵו

שֶׁל דֹּלֶב, לְנַגֵּב

אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ שֶׁל גְּרוּשָׁתוֹ,

לְהַכְתִּים אֶת בִּרְכָּיו בַּחֲלִיפָה הַשְּׁחֹרָה,

תְּחִלָּה בּוֹכֶה, אַחַר כָּךְ מַחְנִיק יִפְחוֹתָיו,

מְנַחֵם אֶת הָאֲחֵרִים, מְנַחֵם אֶת עַצְמוֹ

בְּקִרְצוּף הָאֶבֶן

וּבְנִכּוּשׁ הַחֶלְקָה

שָׁנָה אַחַר שָׁנָה,

אֲנִי מִצְטַעֵר, זֶה עָצוּב מִדַּי, הִגִּיעַ הַזְּמַן

שֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר יִתְאַבֵּל

עַל הַמֵּת שֶׁלִּי,

אֲבָל מִי עוֹד יוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת?

אֲנִי רַק צָרִיךְ לִשְׁכַּב כָּאן

עוֹד קְצָת

עִם הַפָּנִים בָּאֲדָמָה

וְאַחַר כָּךְ לָקוּם וְלִנְשֹׁם.

‍

קייטי פָאריס

למה לכתוב שירי אהבה בעולם בוער

‍

לְאַמֵּן אֶת עַצְמִי לִמְצֹא בְּלֵב הַגֵּיהִנּוֹם

אֶת מָה שֶׁאֵינוֹ גֵּיהִנּוֹם.

הַגּוּף חָשׂוּף

סַרְטָנִי וַעֲדַיִן

יָפֶה דַּיּוֹ

לְדַמּוֹת לִחְיוֹת אֶת הַגּוּף

לִרְחֹץ אֶת הַגּוּף

לְהַחְלִיף מַדְרֵגָה רְעוּעָה

בַּכְּנִיסָה לַבַּיִת הַגּוּף

לוֹעֵס אֶת שֶׁנִּדְרָשׁ

לְקַיְּמוֹ –

לַמַּעֲרָכָה הַזֹּאת יֵשׁ נִגּוּן

שָׂפָה שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לִקְרֹא דֶּלֶת

שֶׁאֲנִי לֹא יְכוֹלָה לִסְגֹּר אֲנִי עוֹמֶדֶת

בְּתוֹךְ חוּג צִירֶיהָ –

מָגֵן.

לָמָּה לִכְתֹּב שִׁירֵי אַהֲבָה בְּעוֹלָם בּוֹעֵר?

לְאַמֵּן אֶת עַצְמִי בְּלֵב עוֹלָם בּוֹעֵר

לְהוֹשִׁיט שִׁירֵי אַהֲבָה לְעוֹלָם בּוֹעֵר.

‍

מארי האו

המכתב, 1968

שֶׁהוּא כָּתַב בְּיָדוֹ וְקִפֵּל אֶת הַנְּיָר

וְהֶחְלִיק אֶל תּוֹךְ הַמַּעֲטָפָה וְחָתַם בִּלְשׁוֹנוֹ

וְהִדֵּק לְסוֹגְרוֹ שֶׁאֶפְתַּח אוֹתוֹ בְּאֶצְבְּעוֹתַי.

שֶׁהֵבִיא אֶל הַתֵּבָה וְהֶחְלִיק אֶל הֶחָרִיץ

כְּדֵי שֶׁיִּסַּע וְיָבוֹא מִבַּעַד לַזְּמַן וּלְמֶזֶג הָאֲוִיר אֶל הַמָּקוֹם

שָׁם חִכִּיתִי עַל מַדְרֵגַת הַמִּרְפֶּסֶת.

(יָדַעְנוּ לְחַכּוֹת אָז – אֵלֶּה הָיוּ הַחַיִּים,

בְּרֻבָּם). וּכְשֶׁבָּא הַדַּוָּר בְּמַעֲלֵה הַשְּׁבִיל וְלֹא הֵבִיא אוֹתוֹ,

אוּלַי יָבִיא בַּיּוֹם שֶׁלְּמָחֳרָת אוֹ בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו, וְעָלָיו חוֹתַם

יָדוֹ שֶׁכָּתְבָה אֶת שְׁמִי, שֶׁאוּכַל לִפְתֹּחַ אוֹתוֹ וְלִקְרֹא,

וְלִקְרֹא שׁוּב, וְשׁוּב, וּלְהִתְבּוֹנֵן בַּמַּעֲטָפָה שֶׁהוּא סָגַר,

וְלִלְחֹץ אֶת שְׂפָתַי אֶל הַמָּקוֹם שָׁם הָיוּ שְׂפָתָיו.

‍

נוית בראל

לֶאֱיָל

קִבַּלְתִּי תַּצְלוּם שֶׁל הַקֶּבֶר הַטָּרִי שֶׁלְּךָ, אֲבָל אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים, וָוִים זְעִירִים, מִקְרִיִּים, טִפּוֹת מְקַשְּׁטוֹת אֶת שִׁמְשַׁת הַמְּכוֹנִית וְכַף הַיָּד שֶׁלְּךָ רַכָּה. צִלֵּי אֱמֶת שֶׁלְּךָ הֵם צֵרוּפִים מֻכָּרִים. קָפֶה רִאשׁוֹן שֶׁל בֹּקֶר, כָּל מִלָּה עוֹלָה בְּיֹקֶר, שָׁמַעְתָּ בָּרַדְיוֹ אֶת וִיזֶלְטִיר וְחָשַׁבְתָּ אֵיזֶה אִישׁ נֶחְמָד. שֶׁקֶל לֹא עוֹשִׂים, אֲנַחְנוּ שְׁרוּיִים בְּבָתֵּינוּ וְהַבַּיִת רֵיק. מְפֻיָּס, אַתָּה עוֹנֶה לִי וּמַקְשִׁיב, אַתָּה מַסְבִּיר לִי עַל עוֹלָם שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה. לְהַגִּיד לְךָ לִהְיוֹת טוֹב יוֹתֵר לְעַצְמְךָ, לַחֲלֹם שֶׁאֲנִי מְמַלֶּטֶת אוֹתְךָ בְּשֶׁקֶט, לֹא יַעֲזֹר. אֲפִלּוּ תְּמוּנָה אֵין לִי שֶׁל שְׁנֵינוּ לִזְכֹּר. מַצִּית סִיגַרְיָה וּמִשְׁתַּעֵל, אַתָּה צוֹעֵק בַּטֵּלֵפוֹן כִּי יוֹתֵר מִדַּי רֹעַ בָּעוֹלָם. אַתָּה נֶפֶשׁ חַיָּה, אַתָּה נֶפֶשׁ צְנוּעָה וּמִסְתַּפֶּקֶת, אֲנִי לוֹקַחַת אוֹתְךָ לַיָּם וְקוֹנָה לְךָ בִּירָה, אַתָּה אוֹמֵר שֶׁהָיָה יוֹם מֻשְׁלָם. אוֹסִיף אֶת הַמִּלָּה תָּמִיד לִפְנֵי הַמִּלִּים אֲנַחְנוּ, אַתָּה, רֵיק, לַחֲלֹם, מַצִּית. חַם וְשָׂמֵחַ וְנֶעֱלָב מִמֶּנִּי, כָּל צְלִיל שֶׁלְּךָ נִשְׁקָל כְּדֵי שֶׁתִּשָּׁמַע קַלִּיל. לְאַבֵּד אוֹתְךָ הוּא קוֹל נְטוּל הִגָּיוֹן. נָוִיתוּ, הוּא, הוּא, יוֹנָה בּוֹכָה בְּחֶדֶר רָחוֹק, זֶה הוּא שֶׁהֶחְבִּיא אֶת תָּוֵי פָּנָיו הָעֲצוּבִים, הַכְּאוּבִים. אֲנִי שׁוֹתֶקֶת מֵרֹב בּוּשָׁה וְאָשָׁם, הֲלֹא פָּגַשְׁתִּי בְּךָ מְחַיֵּךְ בֶּאֱמֶת. נוֹלְדָה טְרָגֶדְיָה וּמֵתָה, אָהַבְתִּי אוֹתְךָ עַד מָוֶת. אוֹסִיף אֶת הַמִּלָּה תָּמִיד לִפְנֵי אַהֲבָתִי. לִמְחֹק אֶת הַמָּוֶת.

‍

שרון אס

מתוך שלוש־עשרה בלילה

*

‍

עַכְשָׁו אֲנִי אוֹכֶלֶת אוֹכֶלֶת עֲבוּר הָרְעֵבִים

חֶמְאָה צְהֻבָּה מְסֻכֶּנֶת בְּיָמִים אֲחֵרִים

פְּשׁוּטָה עַל לֶחֶם קָלוּי מֵאָז הַבֹּקֶר בַּיַּלְדוּת

אֲנִי אוֹכֶלֶת אוֹכֶלֶת עֲבוּר הָרְעֵבִים וְשׁוֹתָה

מַיִם חַמִּים בָּאַמְבַּטְיָה עֲבוּר הָעֲיֵפִים הָעֵץ

בַּחַלּוֹן עֲבוּר הַיְּשֵׁנִים עַל הָאֲדָמָה הַקָּשָׁה וְהַמְּשׁוֹטְטִים

בֵּין שִׁבְרֵי הַבָּתִּים מַיִם חַמִּים בָּאַמְבַּטְיָה אֲנִי מִתְרַחֶצֶת

עֲבוּר הַמְּזֹהָמִים הַשָּׁחִים לִפּוֹל עֲבוּר הַיְּשֵׁנוֹת

מֵעֵבֶר לְחַלּוֹנוֹת עֲקוּרִים אֲנִי מִתְלַבֶּשֶׁת קַל כְּשֶׁחַם

חַם כְּשֶׁקַּר עֲבוּר הָרוֹעֲדוֹת בָּאָבָק עֲבוּר הַחֲרָדָה

בָּאוֹר הַבֶּהָלָה בַּלַּיְלָה אֲנִי מִתְלַבֶּשֶׁת כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ

אֲנִי הוֹלֶכֶת לִישׁוֹן עֲבוּר הַיְּשֵׁנִים וְהַלֹּא־יְשֵׁנִים

בַּסִּמְטָא הַיּוֹרֶדֶת לַיָּם אִישׁ לֹא דּוֹבֵר בִּשְׂפָתִי

לֹא מַצִּיעַ לִי לֶאֱכֹל לַיְלָה וְקַר לִי וְאֵין תַּחְבּוּרָה

לֹא בָּעֲנָנִים וְלֹא בְּאַסְפַלְט שׁוּם גַּלְגַּלִּים לֹא יַסִּיעוּ

אוֹתִי מִכָּאן בַּחֲלוֹם אֵינִי מַצְלִיחָה לַחְלֹם עֲבוּר

אִישׁ אוֹ אִשָּׁה — זֶה הַחֲלוֹם שֶׁלִּי הַסִּמְטָא שֶׁמּוֹצָאָהּ

הוּא הַיַּם פְּרוּסַת הַלֶּחֶם בְּחֶמְאָה הַמַּיִם הַחַמִּים

מִכְנָסַיִם וְחֻלְצָה וּמִטָּה לִישׁוֹן בָּהּ הַמְּשׁוֹרֵר אִחֵל

לִבְנוֹתָיו בְּיוֹם הֻלַּדְתָּן שֶׁתָּמִיד תָּמִיד תִּהְיֶינָה מֻקָּפוֹת

אֲוִיר — הִתְעוֹרַרְתִּי וַאֲנִי מֻקֶּפֶת אֲוִיר עָלַי לְבָרֵךְ וַאֲנִי

מְבָרֶכֶת — אֲנִי מֻכְרָחָה לְבָרֵךְ עַל הַלֶּחֶם עַל הָאוֹר

עַל הַחֲלוֹם הַמִּתְרוֹקֵן מִיּוֹשְׁבָיו, שֶׁיָּשׁוּבוּ לְבֵיתָם אָנָּא

כָּל מִי שֶׁבֵּיתוֹ חָרַב, כָּל תְּנוּעָה מְלֵאָה בְּסִיעוֹת

עֲקוּרוֹת לָשׁוֹן — אֲנִי כּוֹתֶבֶת לָכֵן אֲנִי כּוֹתֶבֶת לָכֶם

בְּעִבְרִית הַלְוַאי וְיָדַעְתִּי וְהָיִיתִי כּוֹתֶבֶת גַּם בַּעֲרָבִית

לְלֹא אֱמוּנָה אֲנִי עוֹשָׂה אֶת הַתְּנוּעוֹת שֶׁל הַיּוֹמְיוֹם

וּבְכָל תְּנוּעָה נִפְתַּח גַּל אוֹ מִסְדְּרוֹן עֲבוּר הַחוֹלִים

וְהַמֻּכּוֹת הַמְּלֵאִים דַּרְגוֹת וְכוֹכָבִים מֵתִים וּפַרְעוֹשִׁים

חַיִּים — בּוֹאוּ בּוֹאוּ מֵחָדָשׁ אֶל הַשֻּׁלְחָן, לֶאֱכֹל לִשְׁתּוֹת

וְהַצְּפִירָה וְהָאַזְעָקוֹת וְהַצְּעָקָה וְהַיְּלָלָה וְהַהֵד

וְהַסִּיעוֹת הַצְּפוּפוֹת תִּשְׁקֹטְנָה תִּתְרַחֵבְנָה

מְנוּחָה מְנוּחָה מִבְּלִי שֶׁהַמָּוֶת בּוֹלֵשׁ אַחֲרֵינוּ

לִבְדֹּק עֲבוּר מִי אֲנַחְנוּ חַיִּים אֶת חַיֵּינוּ עֲבוּר מִי